אני מסכים עם כל מילה ומילה בכתבה מאת רשף ורגב לוי על תקיפת אבר מינו של הילוד אצל היהודים(וגם אצל מוסלמים בגיל מאוחר יותר). הם כתבו את מה שרבים חשים אך אינם מעיזים לבטא מפחד להיות שונה וחריג. גם הלחץ החברתי נותן את הטון כי הרי לרוב בני אדם אין חשיבה עצמית בעניינים כאלה והם נוהגים כמו שמקובל בעדר, תוך כדי חיקוי עיוור, אפילו אם זה נוגד את התבונה. אני חושב שמקורו של מנהג משונה זה באפריקה, שם ישנם שבטים נידחים המבצעים אקט אכזרי זה אולי על מנת לזהות בן שבט ספציפי ולהתבדל משבטים אחרים. ראיתי בטלוויזיה אנשים שאפילו בגיל שמונים נזכרים לבצע את זאת לעצמם כדי למות בהרגשה שהם יהודים שלמים. הקנאות הדתית אינה יודעת גבולות, אך במאה ה21 לבצע טקסים קמאיים מתקופת האבן- זה למעלה מהבנתי. אך זאת עובדה: כשיש סתירה בין השכל הישר ובין האבסורדי, אך מקובל בחברה, במיוחד מטעמי הדת, אדם ממוצע יבחר באחרון מפחד ” מה יגידו”, אפילו שצריך להשתתף בתקיפה מינית של ילוד חסר ישע ועוד לחגוג ולדמיין שבכך כורתים ברית עם ה’! שמעתי שישנן אמהות עבריות רגישות שרועדות מפחד שייוולד להן בן פן יצטרכו לעבור חוויה טראומטית זו. תיירים מאירופה מקבלים הלם כשהם צופים בטקס ברברי זה. ואיפה בעניין זה עומדת המועצה לשלום הילד? ניחשתם, בראשה עומד אדם דתי ואם יש ניגוד אינטרסים בין דאגה לשלום הילד וקיום מצוות הדת, אפילו שהן פוגעות בגופו ונפשו של הילד, לא קשה לנחש באיזו עמדה הוא יבחר. ואני לא מבין: לתקוף את אבר מינו של הילד בכדי לקיים פולחן דתי מותר, אך לגרום לו חבלה במקום אחר בגוף אסור? אצל בני המאייה גם היה מקובל להעלות ילדים לקורבן מטעמים דתיים. מי שמחפש הגיון בדת, הדורשת ציות מוחלט ואמונה עיוורת, עלול להתאכזב. ויש גם תוצאות עוד יותר מרחיקות לכת והרות אסון, המאמללות את חיינו בגלל הדת, כמו הטענה על בלעדיות הברית עם ה’ מעצם היותנו עם נבחר, דבר שגורם לאנטישמיות ומעמיד אותנו בקונפליקט נצחי עם כל אומות העולם, בכל הזמנים ובכל מקום. ההוכחה מצוינת לכך היא ישיבתנו וחיינו בארץ המובטחת, כשחשבנו, בתמימותנו (או טמטומנו), שבכך יבוא קץ לכל צרותנו. כל עוד לא יקום אטאטורק או לי קוואן יו מביננו, יפריד הדת מהמדינה וישחרר אותנו מעבדות והתמכרות לדת- אין לנו שום תקווה לחיים נורמליים. שומה על כל אחד ואחד מאיתנו להתחיל לפשפש במעשנו, להתחיל לחשוב בצורה רציונלית ולא לתת לקנאים דתיים לנהל את חיינו. הנה, באירופה, שם הדת הופרדה לפני מאה שנים, לפחות, נופלות הגבולות ועמיה מתחילים דף חדש אחרי מאות שנות איבה ומלחמות. ואצלנו אין חדש: פותחים את הבוקר עם עוד הרוגים חדשים משני הצדדים, עם עוד בניינים הרוסים, ואין סוף לשנאה ולטירוף!
Books
ISRAEL SHAMIR
ISRAEL SHAMIR, a leading Russian Israeli writer, is a champion of the "One Man, One Vote, One State" solution seeking to unite Palestine & Israel in one democratic state. Shamir's work and that of his contributors speaks to the aspirations of both the Israelis and the Palestinians seeking an end to the bloodshed, true democracy and lasting peace.